העליון: נושה רשאי להצטרף לתיק הוצאה לפועל שנפתח ע"י נושה אחר- הכספים יחולקו באופן יחסי - פסקדין

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.9.2008, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.11.2007 בתיק הוצאה לפועל 13-02531-03-8 (להלן: תיק ההוצאה לפועל).

           ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין.

           במסגרת תביעה שהוגשה על ידי המבקש כנגד חברת "כל בו סגרון בע"מ", משיבה פורמאלית בתיק זה, (להלן: החייבת) בבית משפט השלום בחיפה (א 18520/02), ניתן ביום 27.11.2002 צו עיקול זמני על כל הכספים מכל סוג אשר מגיעים או אשר יגיעו לחייבת מחברת "פלאפון תקשורת בע"מ", גם היא משיבה פורמאלית בתיק זה (להלן: המחזיקה).

           לאחר המצאת צו העיקול הזמני למחזיקה, הגישה זו את תגובתה לבית משפט השלום בחיפה לפיה אין ברשותה כל כספים, זכויות או נכסים השייכים לחייבת. לאחר שהפנה המבקש את תשומת לבה של המחזיקה לתביעה שהוגשה נגדה על ידי החייבת בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (א 2051/01), הודיעה המחזיקה לבית משפט השלום בחיפה כי רשמה לפניה עיקול על כל כספים השייכים לחייבת אשר יימצאו ברשותה, אם יימצאו, כתולדה מתביעת החייבת נגדה.

           במסגרת תביעת המבקש, ניתן פסק דין ביום 23.3.2003 על פיו חויבה החייבת לשלם למבקש סך של 311,000 ש"ח בתופסת ריבית. לשם ביצוע פסק הדין הגיש המבקש בקשה לביצוע בתיק ההוצאה לפועל הנזכר לעיל.

           ביום 9.3.2005, במסגרת תביעת החייבת נגד המחזיקה, נתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) תוקף של פסק דין להסדר פשרה אליו הגיעו החייבת והמחזיקה במסגרת הליך גישור, לפיו תשלם זו האחרונה לחייבת סכום של 220,000 ש"ח. סמוך לאחר מתן פסק הדין, שילמה המחזיקה לחייבת את הסכום בו חויבה על פי פסק הדין.

           לאחר שנודע לו על תשלום חוב זה, הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקריות בקשה להזמנת המחזיקה לחקירה, ולחיובה בתשלום הסכום שנפסק לזכות החייבת בתביעתה נגד המחזיקה, על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). זאת, כיוון שהמחזיקה לא העמידה לרשות המבקש כספים אלו, בניגוד להוראת צו העיקול הזמני ולהודעתה המתוקנת של המחזיקה, ובהיעדר הצדק סביר.

           ביום 13.2.2007 קבע ראש ההוצאה לפועל בקריות (כבוד הרשם מ' קבאני) כי על המחזיקה לשלם למבקש סכום של 220,000 ש"ח. על החלטה זו הגישה המחזיקה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4357/07). ביום 24.10.2007 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המחזיקה (כבוד השופט י' כהן), לאחר שקבע שיש לראות בהודעתה המתוקנת של המחזיקה כהתחייבות מצידה כלפי המבקש, אשר חלים עליה דיני החוזים ואשר הינה ברת אכיפה.

           על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישה המחזיקה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 3.7.2008 דחיתי בקשה זו, תוך שקבעתי כי יש לראות בהודעה המתוקנת של המחזיקה כהודאה מפורשת בתוקפו של צו העיקול ובתחולתו על הכספים אשר יגיעו ממנה לחייבת, ככל שיגיעו, בתביעת החייב נגדה.

           ביום 6.3.2007 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקריות בקשה מאת המשיב להצטרף לתיק ההוצאה לפועל ולהליך העיקול שהוטל מטעם המבקש בתיק ההוצאה לפועל דנן, על כל הכספים ו/או הזכויות המגיעים לחייבת מאת המחזיקה. ביום 30.11.2007 החליטה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ח' לובנה) לקבל את הבקשה ולצרף את המשיב לתיק ההוצאה לפועל, ובמקביל אישרה את צירופו של המבקש לתיק ההוצאה לפועל אשר פתח המשיב כנגד החייבת.

           על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 2293/07).  בית המשפט החליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ביום 7.9.2008 דחה בית המשפט את הערעור על כל טענותיו. בית המשפט קבע כי אין בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל) בכדי להגביל נושה מלהצטרף לתיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי נושה אחר, גם לאחר שלב בקשת הביצוע, דהיינו, גם לאחר שנגבו כספים בתיק. בית המשפט הוסיף והדגיש שאחד העקרונות המנחים בהליכי הוצאה לפועל הוא חלוקת כספים שנגבו מחייב בין כלל הנושים, באופן יחסי לגובה החובות, תוך איסור על העדפת נושים. כך, על פי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, יש לחלק את הכספים שנתקבלו מאת החייבת בין כלל הנושים, בכל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד החייבת, וזאת אף אם לא הוגשה בקשת הצטרפות להליכים על ידי צד ג'. כמו כן, בית המשפט לא קיבל את טענתו של המבקש כי ההתחייבות של המחזיקה כלפיו בהודעתה המתוקנת מקנה לו עדיפות כנושה על פני זוכים אחרים, שכן כל עילת תביעה או יחסים משפטיים שנוצרו בין המבקש למחזיקה מכוח העיקול, נוצרו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ונובעים ממנו, ומשכך אינם מקנים למבקש עדיפות כלשהי על פני זוכים אחרים.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי חיוב המחזיקה כלפי המבקש הינו בגין עילה חוזית ונזיקית כלפיו בלבד, מכוח יריבות ישירה בינו לבינה, ולכן לא ניתן לצרף להליך את המשיב, אשר אין בינו ובין המחזיקה יריבות כספית כלשהי. זאת ועוד, לנוכח העובדה שהכסף שהיה בחזקת המחזיקה הועבר זה מכבר למבקש, ואין היא מחזיקה עוד בכספים של החייבת, הרי שלא נותרו כספים לעיקול כלל. מכל מקום, היות והחבות של המחזיקה כלפיו נובעת מדיני החוזים, הנזיקין, עשיית עושר ולא במשפט והנאמנות לחילופין, הרי שהוא מהווה זוכה על פי דין אחר הזכאי, לפי סעיף 76(ג) לחוק ההוצאה לפועל, לקדימות על פני נושים אחרים הפועלים מכוח חוק ההוצאה לפועל בלבד, ולכן לא ניתן לצרף את המשיב להליכים שנקט כנגד המחזיקה. לבסוף גורס המבקש כי לפי תקנה 28(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, צירוף זוכים להליך יכול שיתבצע רק באופן הצופה פני עתיד, שכן לשון התקנה מדברת על "נכסים שייגבו בכל תיק", ואילו כאן בקשת ההצטרפות תביא לחלוקה מחדש של כספים אשר שולמו זה מכבר למבקש.

           מנגד, המשיב סומך את ידיו על החלטת ראש ההוצאה לפועל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי שכן, לדידו, אין להעדיף נושה אחד על פני חברו לעניין חלוקת כספים אשר נתקבלו עקב הליכים מכוח חוק ההוצאה לפועל.

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובהחלטות ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

           כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, המבקש אינו מעלה כל טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בעניינה, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. ראשית, לעניין פרשנותה הנכונה של תקנה 28 לתקנות ההוצאה לפועל, אמנם סעיף קטן (ג) לתקנה משתמש בלשון עתיד, אלא שקריאת התקנה במלואה מחייבת פרשנות שאינה מגבילה הצטרפות להליכים רק בעת הגשת בקשת הביצוע עצמה. לפי סעיף קטן (א) לתקנה, "זוכה שהגיש בקשת ביצוע, רשאי, בכל שלב שלאחר מכן, להצטרף לבקשת ביצוע של זוכה אחר", דהיינו, המבקש להצטרף לתיקו של אחר יכול לעשות זאת בכל רגע נתון, אף אם כבר גבה כספים בתיקו שלו. ואילו לפי סעיף קטן (ב) לתקנה, "הזוכה שבתיקו נרשמה ההצטרפות יצורף גם הוא לתיק המבקש". מכאן יוצא אפוא, שהזוכה שבתיקו נרשמה ההצטרפות מצורף באופן אוטומטי לתיקו של המבקש להצטרף, אשר יכול וכבר גבה כספים מהחייב. אין לומר שמה שזכאי ליהנות ממנו הזוכה אשר לתיקו מבקשים להצטרף אינו מגיע לזוכה המבקש להצטרף, הנמצא באותו מעמד משפטי. מכאן שהמבקש להצטרף לתיק ההוצאה לפועל של זוכה אחר, רשאי לעשות זאת גם לאחר שנגבו כספים באותו התיק, ולא רק בבקשות ביצוע הצופות פני עתיד. אי לכך, מקובלת עליי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתקנה 28 כך שלשונה אינה מונעת את צירופו של המשיב לתיק ההוצאה לפועל של המבקש, אשר צורף בעצמו לתיק ההוצאה לפועל של המשיב, ויוכל ליהנות גם הוא מכספים אשר ייגבו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח המשיב.

           מכל מקום, תקנה 115(ג) לתקנות ההוצאה לפועל מורה כך:

 "הוגשו בקשות ביצוע על ידי זוכים אחדים יחולק כל סכום שנגבה כאמור בין כל הזוכים, לפי הכללים האמורים בסעיף 76 לחוק",

           וזאת ללא תלות בשאלה האם הוגשו בקשות להצטרפות לתיקי הוצאה לפועל בין הזוכים השונים, אם לאו. מעיון בלשונו של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, עולה כי במצב של ריבוי תיקי הוצאה לפועל כנגד חייב, הרי שהכספים "שנתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה" יחולקו באופן יחסי לסכומי הזכייה בין כל הזוכים. כך שגם לעניין זה הצדק עם בית המשפט המחוזי אשר קבע כי יש לחלק באופן יחסי את הכספים אותם חבה החייבת הן למבקש, והן למשיב, ללא כל העדפה ביניהם, וללא התחשבות בכך שהמבקש פעל בכדי להוציא צו עיקול זמני כנגד החייבת ואילו המשיב לא עשה כן (לעניין זה ראו גם רע"א 9399/05 ר.מ. צמיגי אחים (1995) בע"מ נ' עו"ד אברהם גולדברג (לא פורסם, 30.7.2006); בר"ע (חיפה) 3640/01 מוצרי אספלט ואבן נגב בע"מ נ' פרץ (לא פורסם, 25.3.2002)).